רש"י על ביצה ט״ז

1 כל מזונותיו של אדם - כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו:

2 חוץ מהוצאת שבתות - אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה:

3 פוחתין לו - כלומר ממציאין לו שכר מועט:

4 מאי קראה - שקוצבין מזונות בראש השנה:

5 בכסה ליום חגנו - אבחדש קאי תקעו בחדוש הלבנה שופר כשהוא מתכסה ביום חגנו:

6 שהחדש מתכסה בו - שהלבנה מתכסה בו שאינה נראית לכל אדם אלא שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מערב כדאמר בר"ה דף כ: עשרים וארבע שעות מתכסה סיהרא:

7 הוי אומר זה ר"ה - דאלו שאר יו"ט כבר נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל מקום:

8 ואוכל את הראשונה - נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת:

9 לשם שמים - בוטח שתזדמן לו נאה לשבת:

10 מחד שביך לשבתיך - מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה:

11 יום יום - יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו:

12 אינו צריך להודיעו - לומר שלא יהא זה יושב ותוהה מהיכן בא אליו דבר זה:

13 ומשה לא ידע - אלמא נתן לו הקב"ה הוא קרון עור פנים ולא הודיעו:

14 לדעת כי אני ה' וגו' - רישיה דקרא אך את שבתותי תשמרו ומאי לדעת רוצה אני שתודיעם מה מתנה חשובה אני מבקש ליתן להם:

15 צריך להודיע את אמו - לעשות לו אות וסימן שאם יאכלנו קודם שיבא לאמו תראה את האות ותשאלנו מי עשה לך כך והוא יאמר פלוני וגם נתן לי פת ומתוך כך ידעו אביו ואמו שהוא אוהבם ותרבה אהבה ורעות בישראל:

16 דעבידא לגלויי - כגון קרון פנים דמשה שהודיעוהו הרואין לא צריך הנותן להודיעו:

17 ומלי ליה כוחלא - נותן כחול סביבות עיניו:

18 לא נענשו נכרי עלה - ואנן אשכחן שחזר הקב"ה להענישן על התורה ועל המצות דכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן דברים לג וכתיב אלוה מתימן יבא חבקוק ג:

19 נשמה יתירה - רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרוחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו:

20 וינפש - דרשינן ליה אוי על הנפש שהלכה לה:

21 לא שנו - דהוי ערוב:

22 דמלפת - לפתן בעינן דמוכחא מלתא שעשוי לשבת:

23 ופת לא מלפתא - הלכך לא מוכחא מלתא היא שהרי בכל יום יש לחם:

24 שבשולי קדרה - שנשארו בלא מתכוין:

25 סומך עליהם - מערב יום טוב לשם ערוב ולא אמרינן לא חשיבי ובטלי:

26 גוררו - מערב יום טוב:

27 אין בהם משום בשולי נכרים - שגזרו חכמים בבשולי נכרים משום חתנות ועל שנאכל כמו שהוא חי לא גזרו על בשולו דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו בשול דלא אהני מידי ואלו נאכלין על ידי מלחן חיים:

28 סומך ישראל עליהן - דהא שרו באכילה:

29 כסא דהרסנא - מטוגן בשומן קרבי דגים ובקמח:

30 אסירי - דקמח אין נאכל כמו שהוא חי לפיכך יש בו משום בשולי נכרים:

31 הרסנא עיקר - שומן הדגים:

32 בין לאחד בין למאה - די להם בכזית:

33 לא דאית ביה כזית - ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא:

34 תבשיל זה - של ערוב:

35 כבוש - בחומץ ובחרדל ומיני ירקות:

36 שלוק - מבושל הרבה מאד:

37 מבושל - כהלכתו:

38 קולייס האספנין - דג מליח הוא ורך ונאכל כמו שהוא חי אלא שנותנין עליו חמין וזה בשולו כדתנן במסכת שבת דף לט. שהדחתו זו היא גמר מלאכתו:

39 שנתנו עליו חמין - גרסינן שעשו לו מערב יו"ט בשול הראוי לו:

40 תחלתו - כשעשה התבשיל אין לו שיעור כמה יהא בו:

41 סופו - אכלו או שאבד ושייר ממנו קצת:

42 מאי לאו אין לו שיעור כלל - לא לרב ולא למעט:

43 לא אין לו שיעור למעלה - לומר שלא יוסיף בו על כך וכך:

44 למטה - לא יפחות מכזית:

45 צריכים דעת - שידעו שלשם כך נעשו ורב הונא לא פירש דעת מי ומפרשינן לה אנן ואמרינן הא ודאי פשיטא לן דכי אמר רב הונא צריכים דעת דעתו דמניח מיהא בעי דאיהו עדיף שעושהו לשם כך מיהו מבעיא לן דעת מי שהניחו לצרכו כגון דעשהו זה לצורך חברו כלום צריך שימלך בו תחלה לעשותו על פיו:

46 עד תחום שבת - ולעומדים חוץ לתחום לא היה דעתו של מניח עליהם ולא עלו על לבו לזוכרן:

47 מסדר מתניתא - שהיה יודע משניות בגרסא ומחזר עליהן לפני מר שמואל שהיו סדורות בפיו כעיקרן:

48 סמוך אדידי - דמערבנא אכולה נהרדעא שהיא עירו:

49 לשנה - לשנה אחרת וראש השנה היה שאין יכול להניח ולהתנות:

50 לדידך אסור - שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים:

51 לא ערובי חצרות - לטלטל מחר דנראה כמתקן דבר:

52 שאתה אוסרו בדבר האסור לו - כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו"ט אסור לצאת מן התחום:

53 ואי אתה אוסרו - אין כח בידך לאסור לו מלתקן למחר דבר שהוא מותר בו ביום ואסור טלטול חצרות ליתיה ביום טוב:

54 משום דשלח רבי אלעזר כו' - לפיכך הוצרכו לשאול לקולא קאמר שמואל או לחומרא משום דשלח ר' אלעזר לחומרא ואנו שונין דרבי לקולא לפיכך שואלים אנו שמואל שקבע הלכה כרבי היכי מתני לפלוגתייהו:

55 ואמר רב תחלת הוראה וכו' - דרב פליג עליה ואמר הלכה כת"ק:

56 כיון דמקלקלי בה רבים - ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב: